∞ אחריות לכל החיים על הנירוסטה · כל מארז מגיע עם קופסה משלו למקפיא, עם מכסה שאפשר לסגור.
לא הצלחנו לטעון את זמינות האיסוף העצמי
עשרים דקות על שולחן שטוף שמש, והכוס שנמזגה קרה כבר מקבלת טעם כבד, תפל ומתקתק קלות.
פלדה קפואה מורידה כמה מעלות מכוס מזוגה, ושומרת על הקור של כוס שכבר קרה למשך בערך חמש עשרה עד עשרים דקות. מדובר במצנן, לא במקרר, ולכן הוא לא יהפוך כוס בטמפרטורת החדר לקפואה. ומה שהוא אף פעם לא יעשה זה להימס לתוך היין, כך שהלגימה האחרונה טעימה כמו הראשונה.
כל קובייה היא חתיכה אחת של נירוסטה 304 בדרגת מזון – הדרגה שמשתמשים בה במטבחים מקצועיים ובתעשיית המזון – מעובדת לריבוע של 2.6 ס״מ ומלוטשת לברק של מראה. שום דבר לא מצופה, חלול או עם ליבה מפלסטיק, אז אין ציפוי שיכול להישחק ואין לקובייה טעם משלה. פלדה בדרגה הזו לא מחלידה, לא מתחוררת, לא מתקלפת ולא סופגת ריחות מהמקפיא. אנחנו נותנים על הפלדה אחריות לכל החיים: אם קובייה אי פעם תחליד, תתחורר או תיסדק, נחליף אותה.
שלושה ליטרים של יין לבן או רוזה בקרטון תופסים מדף שלם, אז רוב הקרטונים נשארים על השיש בטמפרטורת החדר. מקררים את הכוס במקום את הקרטון, והבעיה נעלמת. מוזגים, מכניסים שתיים או שלוש קוביות, והמקרר נשאר שלך.
מארזי 8 ו-12 כוללים מלקחיים עם קצות סיליקון ללא עלות נוספת, כך שלא צריך לחלץ פלדה קפואה מהמגש עם אצבעות חמות. הקצוות הרכים אוחזים בלי לשרוט את הליטוש, ומאפשרים להוריד קובייה לתוך כוס דקה במקום להפיל אותה. המארז של 2 קוביות כולל קוביות בלבד.
את הכוס הראשונה מוזגים קרה כמו שצריך. ואז מישהו מתחיל לספר סיפור, הצלחות מוגשות, השמש עוברת על השולחן, ועשרים דקות אחר כך הכוס שביד כבר בטמפרטורה של אחר הצהריים. לבן חמים נעשה כבד ומתקתק קלות, רוזה מאבד את החדות שלו, מבעבע נעשה רך. קרח היה פותר את עניין הטמפרטורה והורס את כל השאר, כי השליש האחרון של הכוס הופך למים. שתי קוביות פלדה קפואות עושות את עבודת הקירור, ותו לא. מכניסים אותן, והכוס נשארת בערך בטמפרטורה שבה נמזגה, בשקט, בלי שנוספה לה אף טיפה. החצי השני טעים כמו הראשון.
יין בקרטון נהיה טוב בשקט בשקט, אבל שלושה ליטרים ממנו לא יחלקו מדף עם החלב, השאריות ומה שזה לא יהיה שעומד מאחור מאז שבוע שעבר. אז הקרטון גר על השיש בטמפרטורת החדר, וכל כוס יוצאת פושרת. מקררים את הכוס במקום את הקרטון: מוזגים, מכניסים שתיים או שלוש קוביות ישר מהמקפיא, והיין יורד בכמה מעלות בדיוק איפה ששותים אותו. המקרר נשאר פנוי לאוכל, והקרטון נשאר איפה שיש לו מקום. אותו טריק עובד גם לבקבוק השני שלא היה איפה לשים.
אז הנה מה זו בדיוק המתכת הזאת. כל קובייה עשויה ממקשה אחת של נירוסטה 304 בדרגת מזון – הדרגה שנדרשת במטבחים מקצועיים ובתעשיית המזון, כי היא לא מחלידה, לא משחררת כלום ולא שומרת את הטעם של מה שנגעה בו לאחרונה. חתוכה לקוביות של 2.6 ס״מ ומלוטשת כמו מראה, בלי ציפוי, בלי חללים, בלי ליבת ג׳ל. זה חשוב מסיבה פשוטה: אין פה שום דבר שמתכלה. אין מילוי חוזר, אין פילטר, אין חלק להחלפה, אין ציפוי שנשחק, ואין בפלדה שום דבר שמתבלה עם הזמן. תחשבו כמה עולה לכם שקית קרח, ואז תספרו את השבועות שבהם עוד תשתו יין. שקית קרח היא הוצאה שחוזרת כל שבוע. וזו, לעומת זאת, הוצאה שקורית רק פעם אחת.
מה כל אחד מהם באמת עושה לכוס שלפניכם.
| קרח רגיל | רק מקרר | קוביות הנירוסטה שלנו | |
|---|---|---|---|
| מקרר יין שכבר נמזג לכוס | ✓ | – | ✓ |
| הלגימה האחרונה טעימה כמו הראשונה | – | ✓ | ✓ |
| מקרר הכי חזק והכי קר | ✓ | – | – |
| פותר את הבעיה של יין בקרטון בלי למהול את היין בכוס | – | – | ✓ |
| קונים פעם אחת, במקום לקנות מחדש כל שבוע | – | ✓ | ✓ |
| לא מחליד, לא מתקלף ולא סופג ריחות מהמקפיא | – | – | ✓ |
שאלה הוגנת. משלמים כאן על נירוסטה 304 מלאה בדרגת מזון, מעובדת לריבוע ומלוטשת לברק של מראה – לא על מעטפת מצופה או מארז פלסטיק עם ג׳ל בפנים. החומר הוא הסיבה שאין מה למלא מחדש, לצפות מחדש או להחליף. קרח הוא הוצאה קטנה שחוזרת כל שבוע, כל עוד ממשיכים לשתות יין. על אלה משלמים פעם אחת, ולכן הדרך ההגיונית לשפוט אותן היא לפי שנה ולא לפי קנייה. אם המספר עדיין לא מרגיש נכון, יש החזרה תוך 30 יום. ועל הפלדה יש אחריות לכל החיים, כך שהדבר היחיד שתקנו שוב אי פעם הוא היין.
מדובר במצנן, לא במקרר. בכוס שכבר קרה, הן שומרות על הקור במקום. ביין שנמזג בטמפרטורת החדר, הן מורידות כמה מעלות ומשפרות אותו בצורה מורגשת, אבל הן לא יהפכו כוס חמימה לקפואה. אם רוצים יין קר כמו שצריך, מתחילים עם יין מצונן ומשתמשים בהן כדי לשמור עליו כך.
בערך חמש עשרה עד עשרים דקות לכוס, לפני שהטמפרטורה מתחילה לטפס חזרה – תלוי כמה חם בחדר וכמה קוביות משתמשים. זה בדרך כלל בערך הזמן שלוקח לשתות כוס. לערב ארוך בחוץ, מחליפים לזוג טרי מהמקפיא במזיגה הבאה.
לפחות ארבע שעות, ועדיף לילה שלם. בין כוס לכוס הן צריכות בערך שעתיים כדי להתקרר שוב, וזו הסיבה העיקרית שרוב האנשים לוקחים את מארז ה-8 או ה-12: סט אחד בשימוש בזמן שהשני מתקרר שוב. הן נשמרות במגש עם מכסה שמגיע עם כל מארז.
שתיים או שלוש בכוס רגילה של לבן או רוזה, שלוש או ארבע בכוס רחבה יותר. ביין מבעבע מורידים אותן בעדינות כדי לשמור על הבועות. יותר מתכת זה יותר קירור, אבל כדאי להשאיר מקום ליין לזוז ומקום לשתות בנוחות.
המארז של 2 קוביות מיועד לאדם אחד, כוס אחת בכל פעם, והוא כולל קוביות בלבד, בלי מלקחיים. המארז של 8 קוביות הוא זה שרוב האנשים בוחרים: מספיק לשתי כוסות בערך לכל אחד בזמן ששאר הקוביות מתקררות שוב, והמלקחיים כלולים בחינם. המארז של 12 קוביות מיועד לאירוח, כשכמה כוסות מוגשות בבת אחת.
עם קצת זהירות, כן. פלדה כבדה יותר מקרח והיא מחליקה, אז מורידים אותן עם המלקחיים במקום להפיל אותן, ומטים את הכוס לאט בלגימה האחרונה במקום להפוך אותה בבת אחת. מתייחסים לכוס דקה כמו שממילא מתייחסים אליה, ואין שום בעיה.
שוטפים ביד במים חמימים עם טיפה של סבון כלים, מייבשים ומחזירים אותן ישר למגש ולמקפיא. לא במדיח כלים, כי חומר הניקוי קשה לליטוש המראה. אין ציפוי שיכול לרדת, ונירוסטה 304 לא מוכתמת ולא סופגת ריחות, אז שטיפה היא באמת כל מה שהן צריכות.
את הפלדה עצמה, כל עוד המארז אצלך. נירוסטה 304 לא מתאכלת ולא נשחקת, אז זו הבטחה על החומר ולא סיסמה שיווקית אופטימית. אם קובייה אי פעם מחלידה, מתחוררת או נסדקת, שולחים לנו תמונה ואנחנו מחליפים אותה. סימני שימוש רגילים הם לא פגם, והאחריות מכסה את הקוביות ולא את המגש או את המלקחיים.
אם קובייה תחליד, תתנקב או תישבר אי פעם, נחליף אותה.
נירוסטה 304 ממקשה אחת לא מחלידה, לא מתנקבת ולא נשחקת – ואנחנו עומדים מאחוריה כל עוד המארז אצלכם. כל הזמנה יוצאת במשלוח חינם עם מעקב, ויש 30 יום להתחרט. אם קובייה בכל זאת תתקלקל, שלחו לנו תמונה ונחליף אותה.
4,0 מתוך 5 · ביקורת אחת · אנחנו מפרסמים גם את הביקורות השליליות
קרטון הפינו גריג׳ו שלנו עומד ליד הקומקום, כי אין לו מקום אחר, ושכנעתי את עצמי שהקוביות יפתרו הכול. זה לא המצב. כוס שעמדה בטמפרטורת המטבח יורדת בכמה מעלות, לא יותר: נעים, אבל לא קר. ואחרי כוס אחת, הן צריכות שוב שעות במקפיא לפני שאפשר להתחיל מחדש. מכאן שלושת הכוכבים. קראתי את תנאי ההחזרה ובכל זאת השארתי אותן, כי אם היין כבר קר והן רק צריכות לשמור עליו כך, הן ממש טובות, ושום דבר לא נהיה מימי.
אנחנו עושים מנגל כמעט כל סוף שבוע, ואני זה שעומד על הגריל, אז הכוס שלי עומדת עשר דקות ברצף על השולחן הצדדי בזמן שאני הופך את הבשר. הסוביניון בלאן היה פושר בכל פעם שחזרתי. עכשיו אני שם שלוש לפני שאני מדליק, והוא עדיין קר מספיק כשאני סוף סוף מתיישב. לקחתי את המארז של 8, המלקחיים היו כלולים, ואני משתמש בהם כל הזמן, כי הדברים האלה נדבקים לאצבעות כשמוציאים אותם מהמקפיא.
עצה כנה אם אתם מסתכלים על המארז של 2, כמו שאני עשיתי. הן עובדות, וכוס יין לבן קר מחזיקה יפה רבע שעה במרפסת. ואז בא לכם כוס שנייה, ושתי הקוביות שלכם פושרות: הן צריכות כמה שעות במקפיא לפני שהן שוב שימושיות. אחרי שבועיים קניתי את המארז של 12 כדי שאוכל להחליף ביניהן. ועוד משהו שאף אחד לא הזהיר אותי ממנו: הנירוסטה מחליקה הרבה יותר מהר מקרח, אז הטו את הכוס לאט בלגימה האחרונה, אחרת הן דופקות לכם בשיניים. אני שמחה שיש לי אותן בכל זאת – פשוט התחלתי קטן מדי.
