לא הצלחנו לטעון את זמינות האיסוף העצמי
האוויר הוא מה שמקהה את היין בבקבוק פתוח. פקק היין המיני ננעל בסיבוב בצוואר הבקבוק וסוגר אותו הרמטית, כך שגם החצי השני עדיין שווה מזיגה כעבור כמה ימים.
דוחפים את הפקק לתוך צוואר הבקבוק ומסובבים את החלק העליון עם כיוון השעון. ארבעה כדורי פלדה נלחצים החוצה אל הדופן הפנימית של הזכוכית, והסיבוב נעצר כשהפקק נעול, כך שמרגישים את האחיזה במקום לנחש.
טבעת אטימה אחת עם שלוש שכבות סיליקון נלחצת אל הדופן הפנימית של הצוואר וסוגרת את הבקבוק הרמטית. היא חסינה לדליפות, כך שאפשר להשכיב את הבקבוק בלי טפטוף.
דחיפה אחת, סיבוב אחד, והבקבוק חוזר למקום. אין מה לתזמן, לטעון או לזכור לפני שמחזירים אותו למקרר.
החלק שנוגע ביין עשוי מסיליקון בדרגת מזון, על גוף פלסטיק עמיד. שוטפים מתחת לברז, משאירים להתייבש, ומשתמשים שוב בערב הבא, כל עוד הוא אצלך.
הפקק בערך בגודל של מכסה בקבוק, כך שבקבוק אטום לא תופס יותר מקום מבקבוק פתוח. כיוון שהאטימה מחזיקה בכל תנוחה, הבקבוק יכול לעמוד בדלת המקרר או לשכב על מדף בלי טפטוף. הוא נשאר על הבקבוק בין מזיגה למזיגה, וזו הסיבה היחידה שפקק באמת נמצא בשימוש ולא נשכח במגירה.
האוויר הוא מה שמוציא את החיים מבקבוק פתוח. קודם הפירותיות דועכת, אחר כך הסיומת נעשית עמומה, ואחרי יומיים על השיש רוב מה שאהבת ביין כבר נעלם. סגירה הרמטית של הבקבוק מאטה את התהליך, כך שבקבוק שנפתח ביום שישי עדיין שווה מזיגה באמצע השבוע. ככה בקבוק שחייבים לסיים הופך לבקבוק שאפשר ליהנות ממנו בלי למהר.
הנה מה שהפקק הקטן עושה
| הפקק המקורי | משאבת ואקום | Lindner & Co | |
|---|---|---|---|
| סוגר את צוואר הבקבוק הרמטית | ✕ | ✓ | ✓ |
| ננעל בצוואר הבקבוק בסיבוב אחד | ✕ | ✕ | ✓ |
| נשאר אטום גם כשהבקבוק שוכב | ✕ | ✕ | ✓ |
| אין מה לשאוב, אין למה לחכות לפני שמחזירים את הבקבוק למקום | ✓ | ✕ | ✓ |
| אין מכשיר נפרד שצריך לאחסן או שאפשר לאבד | ✓ | ✕ | ✓ |
| לשימוש חוזר במשך שנים וקל לשטיפה | ✕ | ✓ | ✓ |
דוחפים את הפקק לתוך צוואר הבקבוק ומסובבים את החלק העליון עם כיוון השעון. הסיבוב דוחף ארבעה כדורי פלדה פנימיים החוצה כדי שיאחזו בזכוכית, ובמקביל טבעת אטימה מסיליקון בשלוש שכבות סוגרת את הפתח הרמטית. כדי לשחרר, מסובבים לכיוון השני ומוציאים את הפקק.
כשהבקבוק אטום ושמור בקור, רוב היינות הלבנים והרוזה נשמרים טוב כמה וכמה ימים, והאדומים הקלים כמה ימים. הפקק סוגר את הבקבוק הרמטית כדי להאט את החמצון. הוא לא מוציא את האוויר שכבר נמצא בבקבוק, כך שהיין עדיין ישתנה לאט עם הזמן.
ממשיכים לסובב את החלק העליון עם כיוון השעון עד שהוא לא מסתובב יותר, בערך חצי סיבוב. מרגישים איך ההתנגדות גדלה ואז נעצרת. אם הוא עדיין מסתובב בחופשיות או שאפשר למשוך את הפקק ישר החוצה, הוא עוד לא נעול, אז נותנים עוד סיבוב לפני שמשכיבים את הבקבוק.
הוא מתאים לצוואר של בקבוקי יין סטנדרטיים עם פתח פנימי של בערך 18-19 מ״מ, וזה כולל את רוב בקבוקי היין השקט. הצווארים משתנים מיצרן ליצרן, ולכן מספר קטן של בקבוקים עם זכוכית עבה או צרה במיוחד לא יתאים לו. הוא לא מיועד לבקבוקי מגנום, לדקנטרים או לשום דבר מוגז.
לא. ביין מבעבע נוצר לחץ בתוך הבקבוק, והפקק הזה לא בנוי להחזיק אותו, כך שהלחץ יכול לדחוף אותו החוצה. לבקבוקים האלה כדאי להשתמש בפקק ייעודי ליין מבעבע.
פקק הברגה עובד, אם הוא עדיין אצלך ונסגר בחזרה ישר. רוב האנשים מאבדים את הפקק או מעקמים את ההברגה כשפותחים, ופקק שעם כמעט אף פעם לא חוזר פנימה כמו שצריך אחרי שהתנפח. הפקק הזה ננעל בצוואר הבקבוק באותה צורה בכל פעם ושומר על האטימה גם כשהבקבוק שוכב – מה שפקק רופף לא יעשה.
אם הוא לא שומר על היין הפתוח טרי, שלחו אותו בחזרה ונחזיר לכם את הכסף עד האגורה האחרונה. בלי שאלות, בלי סיבוכים.
בעלי לא שותה בכלל, אז בקבוק זה רק בשבילי. שתי כוסות ביום שלישי, והשאר כבר התקלקל לפני סוף השבוע. הברגתי את הפקק הזה, מזגתי לעצמי כוס ביום שישי בערב – בדיוק אותו טעם כמו ביום שלישי.
הבקבוק עטוף במגבת מטבח ושוכב על הצד בתיק. עשרים דקות נסיעה דרך העיר, ואף טיפה בתחתית התיק. סיימנו אותו אצלה, והיין לא איבד כלום.
דוחפים, מסובבים, ובחזרה למקרר. מהיר יותר מלהוציא את הפקק המקורי.
הפקק המקורי כבר מזמן לא נכנס ישר, אז היה צריך להשאיר את הבקבוק עומד, ולמחרת בערב היין בכוס היה בכל זאת תפל. את זה מסובבים עד שהוא ננעל, והוא באמת יושב חזק בצוואר הבקבוק.
המטבח שלנו בערך בגודל של ארון, אז בקבוק פתוח שעומד תמיד הפריע בדרך. עכשיו הוא גר בדלת של המקרר, שוכב ליד החלב, ואני לא חושבת עליו עד הכוס הבאה.
הראשון היה מתנת יום הולדת לאחותי, והיא אימצה אותו מיד. אז לקחתי אחד לאמא ואחד לעצמי. הקופסה דקה ויפה מספיק כדי לתת אותה במתנה בלי עטיפה נוספת.
נתתי אחד לאבא של אשתי, שבשבילו כל מה שהוא לא פקק שעם זה גאדג׳ט. הוא פתח סוביניון בלאן ביום ראשון, מזג לעצמו כוס ביום רביעי בערב, ואז התקשר אליי לשאול איפה קניתי אותו. ארבעה ימים כדי לשנות את דעתו.
קניתי אותו באפריל ומאז אני משתמש בו כמעט כל ערב, כי בת הזוג שלי שותה כוס אחת ותמיד נשאר חצי בקבוק. קצה אחד של הסיליקון קיבל גוון אדמדם קל שכבר לא יורד – זה הציק לי בערך שבוע, ואחר כך כבר בכלל לא. הוא מחזיק טוב כמו בערב הראשון.
קטן יותר ממה שדמיינתי, בערך בגודל של פקק של בקבוק בירה: כשפתחתי את הקופסה, אמרתי לעצמי “זהו?”. צריך גם לסובב אותו חזק יותר ממה שחשבתי; בשתי הפעמים הראשונות לא סובבתי מספיק והוא פשוט נח שם, בלי להחזיק. ברגע שמרגישים שהוא ננעל, הוא מחזיק מושלם, ומאז לא הייתה לי שום בעיה.
